נר מצוה ותורה אור; שער היחוד י״א

1

והנמשל מכל הנזכר לעיל בנפש יובן למשכיל למעלה בעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום שנקרא יחיד

2

וכלול גם שם מעשר ספירות, ונקרא עשר ספירות הגנוזות בהעלם העצמות ממש

3

כמו בחינת חפץ חסד שכלול בבחינת עצמיות דאור אין סוף, שמחמתו וסיבתו היה הרצון הפשוט לכל ההשתלשלות, שזהו בדבר פרט

4

כמו שכתוב בעץ חיים בהקדמה, כשעלה ברצונו הפשוט כו'

5

ובודאי סיבת עליית הרצון הפשוט בעצמותו היינו רק כי חפץ חסד הוא בעצמו

6

על כן עלה ברצונו להטיב חסדו להיות מקור למקור להשתלשלות דקו וחוט כו'

7

והרי זה על דרך דוגמא כשמחמת עצמיות המדה דחפץ חסד הכלולה בבחינת יחידה כנזכר לעיל, עולה ברצונו לעשות טוב וחסד בדבר פרט כנזכר לעיל

8

שבא בגלוי מן העלמו ההיולי דחפץ חסד, לכלול כל מה שיעלה בפרט ברצונו להטיב

9

הכל בא מחמתו וכחו כו'

10

וכמו שבגלוי רצון שבא מחמת חפץ חסד זה, כלול מי', חב''ד ומדות כו'

11

מזה מוכרח שגם בבחינת חפץ חסד ההיולי שכלול בעצמות ממש, כלול מי', חכמה ומדות כו'

12

רק שלא יתכן בהם לומר גם ענין ההתכללות והאחדות, אחר שכלול בעצמות בבחינת היולי עדיין כו'

13

וכמו כן במדה זולתה, כמו מדת הגבורה או הנצח והתפארת וכהאי גוונא

14

הכל הוא כלול בעצמיות דאור אין סוף שנקרא טהירו עילאה

15

והוא הנקרא יחיד שלמעלה מאחד פשוט כו'

16

עד בחינת מדת המלוכה בעצמות אור אין סוף שנקרא מלכות דאין סוף

17

גם הוא כלול בבחינת היולי העצמי דעצמות אור אין סוף

18

שהוא בבחינת אין סוף ממש

19

וכמו שחפץ חסד בבחינת אין סוף ממש בעצמות, או לחכמתו אין סוף, כך מדת ההתנשאות שכלול בעצמות אור אין סוף הוא בבחינת אין סוף

20

וכלול מי' בהעלם העצמות, שהוא בחינת הרצון והתענוג וחכמה ומדות שבמדות המלוכה

21

אך ענין אנא אמלוך שעלה ברצונו ומחשבתו הפשוט, היינו כשבא בדבר פרט, לבחינת ההשתלשלות בגלוי מהעלמו ההיולי

22

כנזכר לעיל במדה דחפץ חסד באדם למטה, וכנזכר לעיל במשל י' כחות הכלולים שבבחינת יחידה, בבחינת היולי ועצמיות כו'

23

שאינן נבדלים מן העצם כלל

24

וכמו כח התנועה שכלול בעצם החי, וכהתפשטות החיות ההיולי הכלול בעצם הנפש ממש כנזכר לעיל

25

ולמטה מזה הוא בחינת אור אין סוף המאיר ומתפשט

26

והכל עדיין בבחינת עצמותו לפני הצמצום

27

וזהו הנקרא אחדות הפשוטה

28

שיתכן שם בחינת התכללות ואחדות בעשר ספירות וגם הם נקרא עשר ספירות בלי מה, כי הוא למעלה גם מבחינת הכנה להשפעה למטה בגלוי עדיין

29

רק שמוכן לצאת מההיולי בדבר פרט

30

כמו חפץ חסד ההיולי הנזכר לעיל, כשבא לענין הרצון וחפץ חסד בהשתלשלות דקו כו'

31

גם שלא יצא עדיין בגלוי גמור, גם בעצמו, על כל פנים שם יתכן בחינת אחדות והתכללות

32

רק שנקרא אחדות הפשוטה בהיותו עדיין באור עצמותו הפשוט בתכלית

33

וכמו בחינת התחלקות שכל ומדות כו' שבחפץ חסד זה, שמחמתו הוא שעלה ברצונו וחכמתו להטיב כו' גם טרם בואו לגלוי כלל וכלל כו', וכנזכר לעיל במדריגה הב' בנפש האדם.

34

והג' כאשר מבחינת חפץ חסד זה הוא שעלה כבר ברצון ושכל כו'

35

והוכן בכל השיעור באותיות ששיער בעצמו איך יהיה איכות אופן ההשפעה ממש לחוץ מעצמותו

36

על דרך דוגמא מכח התנועה המוכן איך להניע

37

וכח החיות המוכן איך להחיות

38

כשמוכנים כבר בשיעור ואופן מוגבל, כנזכר לעיל בענין מדריגה הג' בנפש

39

ולמעלה, היינו מה ששיער בעצמות אור אין סוף שנקרא טהירו עילאה

40

באופן ושיעור מה שרוצה בהשתלשלות בפועל התגלות דקו עד סוף עולם העשיה

41

שזהו מה שכתוב גליף גליפו בטהירו עילאה כנזכר לעיל

42

והוא הנקרא בחינת קדמון, דהיינו מה שקדם אופן הרצון להשפיע טרם שמשפיע עדיין בגלוי ממש

43

וזהו עדיין לפני הצמצום הראשון הנקרא מקום פנוי וחלל כו' כנזכר לעיל ודי למבין.

44

ומדריגה הד' הוא מה שאחר הצמצום הנזכר לעיל נשאר בחינת הרשימו ונמשך ממנו הקו

45

שהוא בכללות בחינת טהירו תתאה, בחינת מקיף כללי לכל השתלשלות דקו כו'

46

שזהו הבא בבחינת השפעה למטה מן העצמות, כמשל חיות המתפשט בגלוי להחיות כו'

47

וככח התנועה שמתפשטת להניע הנפעל בגלוי כו'

48

שמשתנה ממהות רוחני למהות הגשמה כנזכר לעיל

49

וכמו צמיחה גשמית מצמיחה רוחנית

50

כך הוא ערך האור שאחר הצמצום לגבי האור העצמי שלפני הצמצום

51

דמשום זה הוצרך להיות ענין הצמצום הזה, רק בשביל שיוכל להיות הארת האור שבקו, שבא בשביל מקור לאבי''ע כידוע

52

אך עם כל זה הרי כל פרטי העשר ספירות דאבי''ע, הכל כלולים מתחלה בעצמות אור אין סוף בבחינת היולי ועצמי

53

ואחר כך על ידי הצמצום משתנה לפי אופן מוגבל בהשפעה הכללית דקו בבחינת סובב

54

והרי זה כדוגמת חיות הנפש הרוחנית כשבאה להחיות הגוף

55

שכלולה ברוחניות מכל פרטי חיות הגשמיות, ראיה ושמיעה שבגוף הגשמי כנזכר לעיל

56

וענין הצמצום והרשימה יתבאר בסמוך

57

וזהו פירוש כללי למה שכתוב ברוך שאמר והיה העולם

58

פירוש שאמר בהעלם, ברצונו הפשוט שבמלכות דאין סוף, בהיותו עדיין כלול בחפץ חסד העצמי הנזכר לעיל

59

ואחר כך והיה, בגלוי אור המתפשט לדבר פרט להשתלשלות, להיות מקור לכל העולמות

60

ופירוש והיה העולם, היינו דווקא מן מה ששיער בעצמו בכח

61

שהוא שרש מה שמתהווה אחר כך העולם הכללי שנמשך מן הקו וכו' וכנזכר לעיל ודי למבין.

62

וברוך הוא, נסתר, היינו בחינת קדמונו של עולם

63

דהיינו מה ששיער בעצמו בכח כו'

64

וכמו שכתוב מגיד מראשית אחרית, מראשית הקו עד סופו כו'

65

ומקדם אשר לא נעשה עדיין

66

היינו מקדמונו של עולם הנזכר לעיל ונקרא ימי קדם, שקודם למה שנמשך בקו

67

והוא מה שקדם בעצמו בכח, מה שעתיד להיות בפועל כו' ודי למבין.

68

ומה שכתוב ברוך אומר ועושה כו', היינו מה שנמשך בקו בפועל ממש

69

ועושה בראשית כו', הוא כל שיעור קומת אדם קדמון כו'

70

וגוזר ומקיים, בתחלה, הוא בחינת קו המדה שלפני אדם קדמון

71

שהוא בחינת צמצום דרשימו שנמשך ממנו הקו כידוע, וכמו שיתבאר בעזרת השם בסמוך: